מהרגע שהמסך עולה, כל האולם הופך ללוח משחק חי.
על המסך נפתח עולם קסום ומרהיב, על הבמה נרקמת דרמה אמיתית, ובשילוב הפעלות במגוון בלתי נדלה- אין ילדה שלא נשאבת לתוך שעה וחצי של חוויה בלתי פוסקת.
במסע תקופתי עוצר נשימה, הן יוצאות לכבוש את הארמון:
תוך פעילות אינטראקטיבית משלהבת ומרתקת, דרך שילוב ייחודי של קטעי צפיה מהפנטים- הן מתקדמות על הלוח בעזרת אנימציה מרהיבה וצוברות אוצרות יקרים. בכל חדר שהן "כובשות" במשחק, הן מגלות: כל מעשה טוב, כל התגברות על יצר, בונה לנו ארמונות נצח מפוארים.
בסופו של משחק, כשנדלקים האורות והן מזיזות לראשונה את העיניים מהבמה-
אפשר להסתכל להן עמוק בעיניים ולמצוא בהן ניצוץ חדש
של חווית ניצחון, של שמחה ושל חיבור אמיתי למצוות.
ידוע שרכזות הן עם, אבל זה כנראה לא ההסבר היחיד לעובדה ששמעתי כל כך הרבה פעמים את אותו משפט ממש: "זה לא דומה בכלל לשום דבר שהכרנו."
מישהי אמרה וואו?…
